יש משפט שכולנו מכירים. אולי אמרה לנו אותו המורה בבית הספר ביום הורים, או כשחזרנו מהטיול למזרח אחרי הצבא ונכנסנו למשבר של חוסר משמעות.
״ירידה לצורך עלייה״
זה משפט שעוזר לך לרגע כי הוא משחרר קצת את הכיווץ ושולח לך אלומת אור של תקווה בתוך החושך שאת נמצאת בו.
אבל זה גם משפט מבלבל כי הוא גורם לך להרגיש שה״ירידה״ שבה את נמצאת כרגע היא רק מצב ביניים, מסדרון כזה חשוך שמוביל אל החדר הנחשק והמואר שהוא ה״עלייה״, ושעלייך לסיים מהר עם המצב הזה של הירידה כי שם לא נמצאת התכלית שלך ושם לא נמצאת האמת.
היום קראתי משהו יפה, שדווקא העלייה היא לצורך ירידה.
וזה משפט ששינה לי סדרי עולם.
וחשבתי עליו לעומק.
שדווקא התכלית היא לרדת. שם נמצאת האמת.
הזמנים האלה שטוב לנו, שאנחנו ״על הגל״, שהרוח לטובתנו, שהקרס שלנו תופס דג שמן ועסיסי.. שהסירה טסה עם הרוח והגלים שקטים.
אלו זמנים שנדמה ש״ככה זה צריך להיות״. ואם ההרמוניה תופר, אם הים התבלגן והגלים יתעצמו, כנראה שמשהו לא בסדר . משהו השתבש.
אבל אולי כל הזמנים האלה של האושר וההרמוניה הם גם קצת כמו האוויר שאנחנו לוקחים לפני הצלילה שכנראה תגיע בהמשך?
אולי דווקא בירידה אנחנו פוגשים את המהות שלנו באמת , והעלייה היא בשביל שנקבל כוחות לירידה הזו?
כשהייתי בתיכון היה לי חבר טוב ששמו עידו גפן, וכשהייתי ברגע קשה הוא היה אומר לי ״תיזכרי בשקיעות שאספת לכיסים״.
ככה היינו מתייחסים לשקיעות היפות מהצוק של סידניאלי שמעל הים, כמו סוכריה מתוקה שנשלוף מהכיס של הזיכרון ביום מריר.
ונזכור שיש יופי ועומק ואור בעולם גם אם הם עכשיו נסתרים מעינינו.
וזה בדיוק זה. העלייה לצורך ירידה.
האוויר שנשאף לפני הצלילה.
השקיעות שנאסוף לכיסים.
היום עידו סופר שכתב שני ספרים מדהימים. אני בטוחה שהמילים שלו ממלאות לאנשים כיסים רבים.
אני שולחת את הבלוג הזה רק לקרובים אליי ביותר. לאותם אהובים שאני מוכנה שיראו לי גם את ״הירידה״.
והשבוע אני מרגישה בירידה.
וזה כל כך קיצוני לעומת השבוע הקודם שזרחתי שם בragged island בבהאמס והרגשתי כל כך טוב עם המשפחה והחברים החדשים והטבע שהרגיש כמו אינפוזיה של חיים לוריד.
לפני כמה ימים מסרנו את אושי הכלבה שלנו, שנמצאת איתנו כבר 8 שנים.
היא הייתה שם איתנו בחופה שלנו
בהריונות ולידות והלכה איתנו קילומטרים רבים ביערות ובחוף הבונים.
תמיד אושי הייתה שם ברקע, ברגעים הכי משמעותיים.
הדיירות שלנו נתנו לה המון אהבה. אבל קבלנו הרבה תלונות מהשכנים על הנביחות שלה בלילות שכנראה גברו מאז שעזבנו.
הבנו שיהיה הכי טוב בשבילה להיות אצל חברים של חבר, שכבר הרבה זמן רוצים אותה . משפחה מקסימה עם המון ילדים וחצר גדולה, ואם יהיה בניהם חיבור טוב אולי זה יהיה לתמיד.
הילדים לקחו קשה את הפרידה, בעיקר ענבר שבכה וביקש לחזור לארץ ממש ברגע זה.
למרות שידענו שזה הדבר הנכון בשביל כל הצדדים, זו עדיין עוד פרידה בתוך אוקיאנוס הפרידות שאנחנו שוחים בו כבר כמה חודשים.
בנוסף לזה, רוחות קיצוניות אמורות להגיע מארהב.
שאריות של הסופה שהייתה שם לפני שבוע.
אז היינו מוכרחים להפליג צפונה ולהסתתר במקום מוגן.
אנחנו כבר כמה ימים מתכוננים לסערה. הרבה דיבורים באוויר ושיחות כמו איפה עדיף לעגון ומאיפה הרוח תגיע ו״שמעתי שהיא תדעך ביום הזה ותתחזק ביום הזה״ והרוח תהיה כך וכך קשרים והגלים יהיו בגובה כך וכך. וכל ״המומחים״ ומפליגי העתידות נותנים הצהרות ועצות.
אתמול אחרי הריצת בוקר עברתי ליד הסופר וראיתי את כל אנשי הסירות מצטיידים במלא אוכל ונייר טואלט וכל זה בזמן שבארץ כולם מתוחים ומחכים ללילות קשים של שינה בממ״ד
וכמה קשה להיות רחוקים מהארץ בזמן שקורה משהו גדול וכל האנשים שאנחנו אוהבים נמצאים במתח וחוסר ודאות. את רק רוצה שישגרו אותך לארץ כדי להיות בהמתנה הנוראית הזו יחד איתם.
בקיצור. ימים של ירידה.
של כיווץ. של קור קיצוני של 14 מעלות ואין לנו בגדים חמים כי אנחנו בפאקינג קאריבים!!
וניסינו לחמם את הסירה עם תנור חימום אבל הוא לקח לנו את כל החשמל , אז חיממתי מים רותחים בסיר ושתיתי עם קצת לימון ובעיקר אנחנו כולנו צמודים צמודים בסלון מתחבקים מתכרבלים ואיכשהו צלחנו את היום הזה.
כבר יומיים הילדים לא יצאו מהסירה ולא פרקו אנרגיה בשום חוף , אז ניתן לדמיין את הכאוס שמתחולל כאן בתוך הסירה הקטנה שלנו.
כולם פה מתנהגים כמו חבית חומר נפש שרק מחכה לגפרור.
ואתמול בלילה ממש רעדנו מקור אז התחבקנו כולנו ושמענו את הרוחות הערות והגלים הגבוהים. כשקיקו התעורר הוא שאל אותנו ״לאן אנחנו מפליגים?״
בסוף, תמיד אני מגלה שהפחד מפני הסערה יותר מפחיד מהסערה עצמה.
ובזמן הסערה את פשוט פועלת. והפעולות שלך לא יכולות לחיות לצד הפחד.
אז ציירנו, ורקדנו, וגלעד לימד את ענבר לתפור ארנק, והדבקנו צדפים קטנים על צדפים גדולים
וראינו סרטים עם פופקורן ובמבה בצבע כתום זרחני וקרצפנו את הסירה לקראת ביקורם של הורי שאנחנו כה מצפים לו!
בקיצור, או יותר נכון באריכות, מחר מזג האוויר אמור להשתפר ואפשר לומר שאולי אפילו נוכל לספר שהיו לנו רגעים יפים בתוך הזמן המאתגר הזה.
בטוח למדנו שצריך שיהיו לנו בגדים חמים ושמיכות עבות בסירה , כי אין לך מושג איזה ענן בדרך אלייך.
עברנו ימים לא פשוטים. יכול להיות שימשיך להיות לא פשוט גם בימים הבאים.
אבל בתוך הקושי גיליתי שהזמנים האלה של השמיים היפים, הם אמנם משמעותיים ומלאי אמת
אבל הם גם הנשימה שתאפשר לך לצלול למטה כדי לפגוש תכלית עמוקה יותר, לקבל ראייה רחבה יותר, על עצמך ועל העולם.
אולי גם משם תצליחי לאסוף לכיסים פנינים מבריקות ואוצרות מוזהבים.
לילה טוב
Sailing family 
כתיבת תגובה