Grenada

גרנדה

מוכרחה לכתוב על היום הזה. מוכרחה לזכור ולקדש כל כוכב בשמי היום הזה.

הירח כתמתם מחייך כמו קליפה של תפוז שמחולק לרבעים ואני תוהה עד כמה זה מוזר שמעולם לא קלטתי שהירח שוקע.

למה אף אחד לא מציין את זה בשום מקום? רק מדברים על שקיעת השמש , או על זריחת הירח. ואני מבינה שאם זרח הוא גם צריך לשקוע. אבל אף פעם לא זכור לי הרגע שבו יש ירח ואז פתאום אין…?

היום קבענו לחגוג לענבר יום הולדת על אף שזה לא התאריך האמיתי שלו (28.10.19)

אבל פנינו צפונה וסיכוי שמחר כבר נעזוב והכרנו פה כבר לא מעט חברים. חשבנו שבla phere blue בבריכה של המרינה זו תהיה הבחירה המושלמת.

אתמול ספרנו לענבר על האירוע הקטן והסולידי שמתוכנן לקרות מחר, ומאז הוא מנתר בסירה כמו חגב מרוגש מופיע בפינות נידחות ולא צפויות ושואל " יאללה הולכים כבר ליום הולדת?".

בכל פעם כששאל או הראה סימנים של התרגשות יתר, ניסיתי להסביר לו שהשנה נחגוג בצורה שונה. נחגוג בצורה מצוצמצת אבל איכותית!. ואת המתנה הוא יקבל בהמשך. הבטחתי לו שפין, נורה וקמילו יבואו והוא היה מאושר עד העננים.

הוא שאל אם יקבל מתנות? ואמרתי לו שאין איפה לקנות מתנות כי אנחנו בים. אבל בבית בכרם מהרל יקבל מלא מתנות.

בלילה לא הצלחתי לישון. אני יודעת שזה אולי דרמתי. אבל פחדתי שיתאכזב. כמו שנועה אמרה לי היום בבריכה – כנראה פחדת שזה יבליט את החוסר, את האין, שזה יהפוך את הגעגוע הביתה ממתוק למר.

אז כל מה שעשיתי במשך יממה היה להנמיך ציפייה.

כשקמנו בבוקר הוא שאל למה לא קישטנו את כל הסירה בבלונים? והסברתי לו שבלונים עולים המון כסף באי ושנשמור אותם לחגיגה בבריכה.

בינתיים הכנו עוגה. שזה סיפור בפני עצמו אבל לא נרחיב. רק אגיד שלקח שעה להבין איך לכוון את התנור גז שלא יהיה רותח מעל 200 מעלות (הפעם אני עליתי על הפתרון!!!) ואיך מכינים עוגה כשחסרים לנו לפחות חמישה מרכיבים מהמתכון.

הצלחתי להכין משהו שדומה לעוגת בננה, עם סירופ שוקולד. קיקו פיזר פירורי עוגיות ונעמי ניסתה ללקלק מבלי שרואים.

אמא הציעה לעשות פופקורן וגלעד הכין בלינצ'סים מגולגלים עם פירות יער ונוטלה וחתך לחתיכות קטנות.

כל היום הייתי במתח לקראת אחר הצהריים. קבעתי עם האמהות ב 14:30 אבל לקחתי בחשבון שכולם פה עבדים לספונטניות שלהם וכל מה שקובעים נתון לשינוי ולביטול.

הגענו לבריכה ב 14, התחלנו לתלות בלונים ולסדר את שולחן היום הולדת.

ענבר לא ידע מה לעשות מרוב התרגשות ואני הייתי מוכנה לצאת מגדרי כי לבדר ולשמח ולעשות הכל רק שלא יתאכזב במידה ואף אחד לא יגיע.

בינתיים גלעד הלך לעשות סיבוב על הרציף עם ענבר ולהזמין את ילדי הסירות ליום הולדת.

בזמן שהלכו לסיבוב פתאום הגיעו בדינגי פין ונורה עם ההורים שלהם ומתנות ביד.

על הרציף ראיתי את תומר עם שני ילדיו – תום וקאי, רצים מאושרים על הרציף עם מתנות ועוגיות.

לא האמנתי שהילדים הגיעו עם מתנות. פשוט לא האמנתי.

הילדים פשוט בחרו את הצעצוע האהוב עליהם ועטפו אותו בדפים עם ציורים של צבי ים וכוכבי ים צבועים בשבלונות והביאו לענבר.

הרמתי מבט לרציף וראיתי את גלעד הולך עם ענבר וחבורת בלונדינים קטנטנים יחפים שפשוט אספו מהסירות שעגנו, כמו אמא ברווזה ואפרוחים בדרך לעוגה!

ענבר הגיע, לא מאמין שכל הדבר הזה אמיתי.

והשיא היה שפרינה הגרמניה היפייפיה הגיעה עם ניקולס בעלה ושני ילידהם- קמילו ואורלייה, כשבידה עוגה!!! שאפתה לענבר!!!!! ושקית קטנה עם מתנה.

נגשתי לפרינה וחיבקתי אותה ופשוט התפרקתי בבכי על הכתפיים שלה.

לא יודעת מה קרה לי, כנראה כל המתח של היום השתחרר ברגע המרגש הזה, בו אישה שאני לא מכירה הכינה לילד שלי, שהיא לא מכירה, עוגת וניל שוקולדצ'יפס עם נר ענק של המספר 6.

לילה, לילי, סיג'ס, אורלייה, קמילו, פין, נורה, תום וקאי. ועוד ועוד ילדים זרמו כמו נהר ואכלו ושמחו וההורים עפו מהמפגש והתחילו לדבר על water maker ועל ההוריקן בצפון הקריבים. כמו שגלעד אמר, זה הרגיש כמו הפיק של היום שכולם חיכו לו.

העוגה שלנו יצאה טובה אבל העוגה של פרינה הייתה בלתי מנוצחת.

המשפחות שהיו איתנו היום מטיילות כבר 3,4,5 שנים בעולם עם סירה.

ההורים מבינים מה משמעות יום ההולדת בשביל הילדים, וכמה זה לא פשוט שהיום הזה מגיע ואתה רחוק מכל מה שהכרת וכל מה שהיווה עבורך בטחון ויציבות.

הרגשתי שההורים והילדים יצאו מגדרם היום כדי לשמח את ענבי. כדי לברך אותנו על המסע החדש ולתת לנו תחושה שקהילה נמצאת בכל מקום, ורק צריך לשמור על לב פתוח ועיניים סקרניות.

כל אחר הצהריים בילנו בבריכה מביטים בילדים שלנו צוחקים קופצים למים שלובי ידיים מפוצצים בסוכר שזורם בעורקים,

פרינה אמרה לי שילדים לא צריכים להבין את השפה כדי להתחבר. הם רק צריכים גוף. דרך הגוף הם מתקשרים.

הרגשתי שאני בחלום ואני לא רוצה להתעורר אף פעם.

כשחזרנו בשקיעה עם הדינגי ענבר חיבק אותי ושאל אם אפשר שכל יום יהיה בדיוק כמו היום הזה, לפחות עד יום הולדת 10 שלו.

הסתכלנו אחורה וקלטנו את הקשת הכי מרהיבה וגדולה ושלמה בשמיים הכי גדולים ופתוחים ועמוקים.

והשקיעה הייתה כתומה ועוצמתית

החלטנו שלא חוזרים לסירה, ממשיכים לשוט בדינגי אל תוך השמש השוקעת.

לפני שענבר נרדם, אמר לי שהוא אוהב את כל החברים החדשים שלו. אבל אותי ואת אבא הוא הכי אוהב.

היום בכיתי מרוב שמחה.