Grenada

קמנו בבוקר לעוד מספר חד ספרתי של מוצרים שנראים ומתנהגים כמו סוג של מזון

יש לנו קמח. קמח זה עולם.

עם קמח גלעד מכין פיתות, בלינצ׳סים, בננה קרפ, צ׳פטי, ועוד כל מיני דברים עגולים ודקים וחיוורים.

עוד בוקר לימודים עם ענבר , מנסה להסביר לו שו׳ אחרי אות יוצרת את הצליל ״אווו״

אבל משהו שם מתקשה להפנים את החלק הזה ואנחנו תקווווווועים.

אחרי יומיים בגשם הגיע הזמן לרדת לחוף ולהתרוצץ קצת.

ענבר מצא קוקוס והחליט שגלעד יפתח אותו

שעה ארוכה ישבו ביחד וקלפו את הסיבים עד שהגיעו לליבת הקוקוס!

גלעד לקח מפתח והסביר שיש חורים רכים שאפשר לחפור בהם ולהגיע לנוזל. שאלתי אותו מאיפה הוא יודע? והוא אמר שבמשך 10 שנים עבר הכשרה בקוקוסים😂

זה לא מופרך בכלל.

הצליח לחורר את הקוקוס והתענגנו על הנוזלים שלו וברגע חזרו לנו הכוחות והצבעים.

אחרי זה התחלנו להטיח אותו באבנים ולשבור אותו והתענגנו על כל ביס.

עשינו הליכה ארוכה לתוך גרנדה , הכל כל כך תלול. ולח!

את יוצאת מהמים ואת לא יודעת אם את רטובה מהמים או מהזיעה. הלחות ממש מפנה לעצמה מקום בין האברים בגוף, בתוך הרקמות יוצרת לה אגמים קטנים ונקוות שם .

אנחנו מתים על זה. אני לא יודעת אם יש מחקר על זה אבל בטוח אמצא מחקר שאומר שזה כל כך בריא לנו הלחות הזו.

הזעה היא כמו נשל של נחש שמסיר את הישן ומוכן להתחרב ולפנות מקום לחדש.

כבר יום שני שנורה ופין מבלים איתנו את אחר הצהריים.

אני ונורה מעמיקות בשיחות על חיי הסירה (המשפחה שלה כבר 3 שנים שטה) מציירות, מסרקות בובות עם נעמי ומכינות לוכדי חלומות

ענבי פין וקיקו משחקים בפלייסטיישן קטן שגלעד קנה לענבר שנקרא ניטנדו או אנאערף.

חשוב לי מאוד להדגיש פרט חשוב- קוראים לילד finn ולא pin לכל מי שתהה וטעה!

ענבי ופין מתרגשים מהמשחק וכל מה שענבי יודע להגיד לי זה

( yes, no , sowy (sorry

והלוואי והייתם יכולים לצפות במחזה הזה כמוני כי זה הדבר הכי מצחיק ומתוק בעולם

כל פעם כשענבר מפשל במשחק הוא אומר לפין sowy sowy

ופין אומר no no it was my fault

והם כל כך מתוקים ,האהבה פורחת באוויר.

מרגריטה אמא שלהם באה לקחת אותם בדינגי והם לא מוכנים לבוא כי היו קצת מדיי זמן (3 שעות) ומבטיחים לבוא גם מחר.

הישיבה במרפסת מזכירה לי את המרפסת שלנו בכרם מהרל.

טלטול עוברת ומורידה קערת ענבים, יפעת ואביב יובל מברכים לשלום משביל הבאר, ליאת מטיילת עם הכלב ומעדכנת אותי מה קורה עם ניל ,החברות שעוברות בדרך, ורגע נכנסות לתת נשיקה וחיבוק וחלה שאפו לשבת או מרק לרפא חולי

והיום גלעד אמר שזה בדיוק כמו בבית, את יושבת במרפסת וכל שניה דינגי עוברת ומנופפת לך לשלום

וכל דינגי והסטייל שלה

אחת גוררת גלשן עם ילדים עליו שעושים סקי מים

אחת מכילה בתוכה שק של דגים

אחת טסה מהר לכיוון המרינה למלא מיכלים של מים.

וכולם עם חיוך מרוח על הפנים ורסיסי מי ים מלוחים נתזים להם על משקפי השמש.

והנה היום גלעד קבל טלפון מחבר שנתקע עם הדינגי והמנוע לא עובד וגלעד שט לחלץ אותו

אין לתאר מה שקורה פה. זה מרגיש כמו להיות בתוך פרק מבלואי או קוקו מלון או סדרה מצויירת אחרת של הילדים

חשוב גם לכתוב על רגעי הקושי והאינטנסיביות של אמצע היום.

נמשיך מחר.