יצאנו מהבאהמס
עברנו שם חודשיים בלתי נשכחים
לפנינו בין 4-5 ימי הפלגה
תכננו להגיע לקובה , אבל משיחות עם מעט סירות שנמצאות שם הבנו שבלתי אפשרי להשיג שם דלק לסירה בגלל מצור של ארה״ב.
קשה להתנהל בתחבורה ציבורית, והמטרה שלנו הייתה לחקור את האי עם רכב שכור.
קדחת הדינגי עוד מכה בעוצמות
המצב שם הכי רע שהיה אי פעם.
כשהתחלנו את ההפלגה היינו נחושים שלמרות הכל נגיע לשם. ולאט לאט הבנו שהתנועה היא לא לקובה כרגע. כל הסימנים מורים לנו לרדת מטה.
אז החלטנו לקבל את ״דין התנועה״ ולהתרחק ממקום שכרוך במאבק.
ממשיכים לג׳מייקה!
אני לא יודעת למה לצפות. בקושי יש שם סירות שאפשר להתייעץ איתן
ג׳מייקה זה לא יעד מוכר לקרוזרים.
מה שכן אני יודעת זה שהירוק שם שופע ופראי
נהרות זורמים בשפע ומפלים נופלים מהשמיים
יוסיין בולט נולד שם
האיש הכי מהיר בהיסטוריה שרץ 100 מטר בפחות מ9.6 שניות ! וגם השני הכי מהיר , יוהן בלייק חברו הטוב והנאמן.
וכמובן החשוב מכולם
בוב מארלי
האדם שהביא קצב חדש לעולם
עמד זקוף מול העבדות והדיכוי
עם צלילים מרפאים ומילים שמציתות את הנשמה.
ניסע לבקר בבית שלו, נוכל לגעת ולהריח את השולחן שכתב עליו את one love
ואת אולפן ההקלטות שבו הקליט את redemption song
יום ראשון להפלגה
כמעט ואין רוח. אנחנו בעצם עומדים במקום
לא רוצים להפעיל מנוע
רוצים לתת לרוח להניע את הסירה הכבדה שלנו.
הגשם לא פוסק
מקיש באלכסוניות בחלונות של הסלון שלנו
מפרש גניקר ענק נפתח
גלעד מתרוצץ בסירה כמו להטוטן שמנסה ללקט רוח בכל דרך אפשרית
בכל פעם פותח עוד פיסה של בד שלא ידעתי על קיומה
מוציא מבטן הסירה מפרשים שונים למהירויות רוח וכיוונים שונים.
כל פיסת בד היא התקדמות.
אני רוצה כבר להגיע. הזמן לא זז
ארבעה ימים לפנינו
אין וויפי. הירקות והפירות כמעט נגמרו. לא התארגנו נכון.
הלילה הראשון הוא הכי קשה בהפלגה
לוקח זמן להסתנכרן עם הזירה החדשה
לפחות אנחנו בתנועה
מזל שהגלים לא גבוהים והרוחות לא חזקות.
עם גשם אני יכולה להתמודד.
ב7 בערב הלכתי לישון
ב3 בבוקר קמתי למשמרת לילה . החלפתי את גלעדי ואת עיניו האדומות
מכוונת את מפרש החלוץ, מנסה לתפוס עוד קצת רוח .
הגשם לא מפסיק. פתיון החכה לא פיתה שום דג
רק פלירטט עם אצות שהסתבכו בקרסים
יושבת מול החושך
הירח לא עלה
אי אפשר להפריד בין השמיים למים
העולם הוא כתם דיו שחור מרוכז ועמוק.
לא ידעתי שיש גוונים לצבע שחור.
פלנגטונים נסחפים בעוצמה מהחיתוך של החרטום במים
פלנגטונים מתפזרים תחתי כמו אבק כוכבים מרצד
4 שעות אשב לי כאן ליד ההגה עם הרוח הקרה
ואז אעיר את גלעד ואלך לנזול כבדה בקבינה כמו שיכור ששכח את הדרך.
אני ערנית ומאושרת
קוראת את הספר ״אדם בחלל״ של דרור בורשטיין.
״גלקסיות מתנגשות וכוכבים מתנגשים לא משמיעים קול.
בחלל הכל קורה בדממה.
דבר לא מוליך את הקול.
התמזגות של גלקסיות שקטה אף יותר מתאונת דרכים בין שני קטנועים.
בכל מקום מה שנראה כשהתנגשות, יכול להתברר בדיעבד כתהליך של התמזגות ויצירת דבר חדש, אולי דבר בעל ערך.
קשה לדעת בזמן ההתנגשות לאן היא מוליכה״
חושבת על התנגשות של הגל עם הסלע
התנגשות של הזרע עם הביצית
התנגשות של לוחות טקטוניים שיצרו את האוורסט.
השמיים מתחילים להתבהר אבל השמש אינה נראית באופק
עננים צפופים וסמיכים
הגשם לא פוסק
הילדים מתעוררים , גלעד עולה לכוון את המפרשים
אני הולכת לישון שנת בוקר מתוקה.
קמה אחרי שעתיים לסירה הפוכה
הכל קשה לי היום
כל הכביסה שתליתי רטובה, הגלים גבוהים מפילים צנצנות, מפזרים תבלינים, שוברים צלחות, מטיחים אותנו מצד לצד
אי אפשר לבשל
הילדים רעבים ועצבניים
הקפה נשפך על הכיריים
כולנו מתנדנדים ונחבטים.
אני בוכה מעצבים . בסוף הכוחות מגלה שאין לי עוד כוחות לעבור את היום הזה.
אי אפשר לצאת לנשום אוויר בגלל הגשם הכבד , כולנו דחוסים בסלון הקטן שלנו
המחשבות שלי מפוזרות כמו רסיסי הצלחות הלבנות על הפרקט
״אני לא עושה את זה יותר בחיים״
יוצאת בהצהרות שמורידות את טיפת הרוח שעוד נותרה לנו במפרש
הלוואי והיה שקט בסירה כמו ששקט בהתנגשות של הגלקסיות
יוצאת החוצה לגשם ובוהה בטיפות מים מחוררות את הים.
מה אני עושה כאן
בלב הים עם שלושה ילדים בגשם הזה
אני רוצה לקנות מקפיא. ושיהיה מפוצץ בקר ועוף
נמאס לי מעדשים, חומוס ואורז מלא
אני רוצה ספות חדשות לסלון. מעור.
אני רוצה לצאת לים רק בתנאים שקטים ונוחים
ושיהיו קופסאות אוכל מוכנות מראש במקרר.
רוצה להיות מסודרת יותר . מאורגנת. אחת כזו שחושבת כמה צעדים קדימה ומשרה קטניות לילה מראש.
אני בוכה ובוכה ומרגישה הקלה גדולה .
היום משתפר. גלעד מנסה להקל עליי
אני מרגישה חלשה כמו חשופית
כמו רכיכת קונק בלי קונכייה
הסירה עוברת בין ארצות
אנחנו עוברים בין מצבי תודעה משתנים
מכעס ובכי לצחוק ואושר אילעי
הלוואי והשמש תצא רק לרגע אחד
הלוואי וכבר נגיע לג׳מייקה ונוכל לנעול את הסנדלים ולרוץ למפלים בין הסבכים הירוקים
ארבעה ימים עוד לפנינו
אין וויפי.
בערב דברתי עם ג׳קי חברה שלי, שחיה עם משפחתה בסירה כמה מאות מיילים מאיתנו
מותר לך להתפרק היא אומרת
תישברי תכעסי תתנפצי
אבל אח״כ תתחבקי ותתפייסי
תראי לילדים שתמיד שאפשר לבנות מחדש .
המילים שלה הן כמו מים על רגבים יבשים.
אני עולה למעלה מחבקת את כולם
מחר יום חדש.
7 בערב מנסה לישון. קמה ב3 לעוד לילה חשוך וגשום. אבל משהו בקצב הפנימי שלי הסתנכרן עם הקצב של הסירה. עם הרוח, הצלילים של הגלים העדינים כשחובטים בדפנות.
הרוח על החרטום. צריך להפעיל מנוע. עוברים ליד האיטי. מדינה מפחידה ומסוכנת. מתפללת לא לפגוש אורות של סירות פיראטים סביבי
משכנעת את עצמי שהגשם ימנע מהם לצאת לשדוד.
כבר שלושה ימים שלא פגשנו אור של תורן.
נוח לי ככה לבד בעולם.
ארבע שעות של בהייה בשחור עוברות כמו כוכב נופל
הכל רטוב והסירה מלאה בלחות
אבל משהו בי התחספס והסתגל
ההגה על אוטומט
מעמידה תבשיל של שעועית שחורה ועגבניות על הגז
תכף גלעד יקום ואוכל לחזור לישון לעוד שעתיים מתוקות.
יום שלישי להפלגה
קמתי ב10 אחרי שנת בוקר
גלעד הכין לי קפה שעוד נשאר ממשלוח מהארץ וחלב מוקצף.
מרגישה שחזרו לי הכוחות
הקפה מבעיר את המנועים, מזרים בעורקים תשוקה והשראה
היום יהיה יום שונה מאתמול. השמיים עוד אפורים אבל הלב שלי זורח
ככל שאני יותר זמן בהפלגה , כך אני רוצה להגיע פחות
חשבתי שהיעד הוא ג׳מייקה
מגלה שההפלגה היא היעד
הים שקט וקטיפתי
התיישבתי להתקלח בירכתיים. על המדרגות קרוב למים
יש מים חמים מהמנוע שדלק, אבל סובבתי להכי קרים
רוצה להרגיש את הקור מרעיד את העצמות
ואת העור השזוף רוקד מעל
רוח קרה מלטפת את השכמות מכיוון החרטום והמים מהברז נשפכים כמו מפל על קודקוד ראשי
כל טיפה מפיחה כל תא בחיים חדשים.
מעבירים את היום בדמקה וקלפים
קצת לימודים , ופיקניק לבובות.
הגיע הערב. הרוח התחזקה . הגלים גבוהים. עננים רעים רעים.
נכנסת למיטה ב20 וכדי להרגיע את עצמי
משחקת עם הילדים את משחק ה״מה אתם מעדיפים״?
לובסטר או סטייק?
ים גלי או פלטה?
שמיים בהירים עם שמש? או ענני גשם וקשת?
כוכבים או ירח מלא ?
חתול ים או דולפין?
סירה מטולטלת או בית יציב ?
הם נרדמים
הם לרגע לא היו לחוצים. מבחינתם הים הוא ים. הגלים הם גלים. הרוח היא רוח. אין פרשנויות.
ואני מתוחה ודרוכה
הסירה כמו כדור טניס והגלים הם המחבטים
בום חבטה בקבינה
בום חבטה בחרטום
בום סמששש הגל מתנפץ על הירכתיים.
אין סיכוי שאצליח לעצום עין
אחרי כמה שעות של בהייה בחלל ותפילות שהרוח תחלש
אני עולה להחליף את גלעד
ויתרתי על שינה הלילה .
הוא מבסוט מהקצב של הסירה אבל כל כך עייף
הסירה טסה
מפרשים מתוחים
רוח צד
העיניים שורפות והבטן מתהפכת
אין ווופי
4 שעות של בהיה בכוכבים לפני.
העיקר שהשמיים נפתחו
העיקר שאנחנו בתנועה .
יום רביעי אחר הצהריים
עננים נאספים מעל יבשה
״אני רואה את ג׳מייקה!!!!״
ענבר צוהל בסירה
אנחנו מתקרבים ליבשה
מתרחקים מהבדידות של לב הים.
אני מופתעת מהעצב שמתפשט בגופי
וכבר מתגעגעת לימים שלא יחזרו.
ימים בהם חווינו את הרגשות בעוצמה של הגלים שהטיחו בסירה
יודעת שעוד אתגעגע אלינו יחד בסירה
גלעד, אני
ושלושה קטנטנים בים
ויש רק אותנו בעולם.
״הבנתי שלמרות כל הסכנות עדיף תמיד דבר מה שנמצא בתנועה על פני דבר ששרוי במנוחה.
שהשינוי אצילי יותר מן הקיבעון
ושמה שחדל להתנועע חייב להתפרק , להתנוון
ולהפוך לאפר
ואילו מה שנמצא בתנועה
יתקיים אפילו לנצח.״
אולגה טוקרצ׳וק- נדודים.
שמרו נפשותיכם בארץ
חושבים עליכם תמיד.
Sailing family 
כתיבת תגובה